מנאלי אהובתי
“ ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפות כמוה “
(נתן אלתרמן כנראה לא כתב את זה על מנאלי, יכול להיות שעל תל אביב)
הקדמה:
בפעם הראשונה שהגעתי אליך זה היה לשלושה לילות במאי 1998, עצרתי אצלך והרגשתי משהו חזק, מסקרן וקצת מרתיע, מנאלי בירת התיירות הבלתי מעורערת של הימאצ’ל פרדש, עיירה פסטורלית וממלכה קסומה.
התאכסנתי ליד הגשר, הזכרון היחיד שלי היה ישיבה במון דאנס מול שולחן של יפנים היפים גבוהים ויפים עם רסטות וקעקועים, לא הצלחתי להוריד מהם את העיניים… המשכתי לדרמסלה לויפסנה שמעולם לא עשיתי ומשם לקשמיר ולאדאק ואחרי חודש ומשהו חזרתי אליך, כאילו שהייתי צריכה לעבור כברת דרך לפני שצללתי אליך לחודשים רבים, חודשים ששינו את חיי.
נחתתי בראג’ גסטהאוס באולד מנאלי, גסטהאוס קטן של חדרים ספורים בבית עתיק עם רצפת עץ ישנה, ללא מקלחת ושירותים, את הבית חלקנו עם זוג זקנים, אלפא והינדרו הסבא וסבתא של הגסט האוס.
רק אנשים זקנים גרו מסביבנו, זרעו שתילי תירס ויחד עם הזרעים עברו הימים וזכינו לאכול מאותו תירס שצמח וגדל לנו מול העיניים, ומהתפוחים הרבים המתוקים חמצמצים שגדשו על העצים מסביבנו.
עוד בימים הראשונים בגסטהאוס במנאלי, כפר קטן וירוק אי שם בצפון הודו, באמצע הגשם גיליתי את אהבת חיי, רזה מאוד, שקט, עם תלתלים זהובים ארוכים ואדיש סופר כמו שאני אוהבת.
העברנו ימים ולילות שבועות וחודשים על מרפסת קטנה לא יותר מכמה מטרים שממולנו עמק ירוק ומרהיב , מפלים, שלג בקצוות, ערפל ועננים שלפעמים היו יותר נמוכים מאיתנו ולפעמים התעוררנו בתוכם.
עשינו הרבה שטויות, היינו באין ספור מסיבות, שמענו מוזיקה רועשת מידי, צחקנו והמון שתקנו, ציירנו את הנוף ממולנו, עשינו כביסה, חוררנו את גופינו בפירסינג איפה לא ובעיקר מצאנו לנו חברים לכל החיים.
המשכנו כל הגסט האוס לטייל בהודו בנפאל ובתאילנד ועוד ונשארנו חברים עם חלקם עד היום.
חזרנו לארץ אבל הלב נשאר שם.
חזרנו למנאלי עוד 4 פעמים מאז וגם בארץ אימצנו כלבה וקראנו לה מנאלי.
עכשיו חוזרים אליך שוב, עם אלונה, תמרה, ואסא מגשימים חלום.
הפסקתי את הבלוג הקודם בדלהי, חום מטורף עם 200 אחוזי לחות ואחרי ימים של תיזוזים לוקץ’ כנגד כל הסיכויים הצליח לקנות לנו ג’יפ ועוד להגיע איתו לתוך המיין בזאר וזה בגדר סופר-על כלשהו תאמינו לי עם אופנים קשה להגיע לפה.
חיכינו לו שעות במלון, איך שראינו אותו מלמעלה מיד זינקנו עם המזוודות וברחנו כמה שיותר מהר, יאללה לצפון, לירוק, לאויר הפתוח ולטבע, מנאלי אנחנו באים!!!
מאינדרה סקורפיו 2011, וואחד אוטו, חזק, מרווח, לא יכולנו לבקש יותר טוב מזה.
נסענו יומיים למנאלי, יומיים ארוכים מאריאנה (המדינה של דלהי), לפאנג’אב (המדינה של הסיקים) ועד להימאצ’ל פרדש המדינה של מנאלי .
לצאת מדלהי היה קשה בטרוף, קנינו סים הודי אז היה לנו לפחות מפות מגוגל אחרת לא היה סיכוי לצאת משם, פקקים אדירים, אין ספור הסתעפויות בכביש, הודים שלא יודעים אנגלית, עשרות פרות, כלבים, סנאים מקפצים, וחבורות של קופים.
הגה בצד ימין, הנוף כל הזמן מתחלף ,הכל מישורי ופתאום כמעט כולם סיקים עם מטפחות צבעוניות על הראש בצבעים מרהיבים טורקיז, ירוק זוהר, סגול, אדום וצהוב בוהק כל הדרך הילדים עושים תחרות למי יש את צבע הטורבן הכי יפה.
הגענו בלילה לאמצע הדרך אל מלון קינג פישר באמבלה, מעין מלון די מפואר, יותר נכון בעברו, באמצע שום מקום, מחניק, קירות כתומים, לא נקי במיוחד ונראה מאוד עזוב, ישנו כולם במיטה זוגית ועל הבוקר המשכנו למנאלי, נסיעה ארוכה וחוסר סבלנות כבר להגיע ואפילו כאבי בטן מהתרגשות וציפייה.
הנוף מתחלף מירוק לירוק יותר, מגבוה לגבוה יותר, בגשם שוטף, ההימלאיה נפרסת בפנינו במלוא הדרה, מרהיבה מתמיד.
נכנסים למנאלי אחרי 11 שנה שלא היינו בה, מנאלי מאוד גדלה, יש מדרחוב, הרבה יותר מלונות ומסעדות ממקודם ונורא צפוף, אבל מצד שני מזהים כל פינה, סוני בוני הסיקים שטיפלו לנו באנפילד אינם כבר, המון דאנס נשארה והתמלאו מסביבה עשרות בתי עסק, הגסט האוסים הטובים והוותיקים עדיין ישנם.
עוד מלפני הכניסה למנאלי הרמנו טלפון לראג’י.
(מי שלא מכיר: ראג’י היה המלצר בגסט האוס שלנו ב-1998 ונשארנו איתו בקשר 20 שנה, ראג’י מדארג’לינג, אמו מבהוטן והוא נשוי לאנו מהכפר שממול מנאלי ששמו באנג, ולו שני ילדים סוראג’ בן 13 וסאקשי בת 11.
ראג’י חיכה לנו למעלה באולד מנאלי, עצרנו את הג’יפ והפגישה הייתה מאוד מרגשת.
הוא הוביל אותנו לחניה היחידה באולד מנאלי ולגסטהאוס של שני חדרים עם נוף משגע – לילי קפה, היה בעברו של ישראלית, המסעדה בגסטהאוס מעולה ובעל הבית המבוגר ו-2 בניו מקסימים.
הגענו ממש מאוחר, הנחנו את התיקים ישבנו לאכול עם ראג’י וחיכינו לבוקר שיעלה ויבהיר את החושך בצבעי ירוק עמוקים של עצים וטיפות מים עם כתמים אדומים של תפוחים, ובעיקר אני חיכיתי ללכת לפגוש את הינדרו, ותהיתי מה מצבה והאם היא תזהה אותי …
בוקר טוב מנאלי, בוקר עם ריח כבד של רטיבות, הרי מים פה זורמים בלי הפסקה מהפשרת שלגים ועננים לא חסר, מעורבב עם ריח של מדורה, קטורת, קקי טרי של פרות שיוצאות לאחו (הקקי של הפרות פה שונה מהקקי בארץ בתור רפתנית לשעבר, את שניהם אני מאוד מחבבת).
צרצור של אלפי ציקדות ירוקות שמתחבאות ורק משמיעות את זמזומן, שלוליות בוץ, סלעים ואבנים מלאים בירוקת וטחב וכל מיני מטפסים ירוקים, שרכים בכל מקום, פטריות קטנטנות על גזעי עצים, ארזים עצומים בני יותר מ-500 שנים, עננים וערפל שבאים והולכים, עליות תלולות וריקשות שנחנקות, נשים מקומיות עם נזמים משני צידי האף ועשרות עגילי חישוק זהב באוזניהן ומטפחות צבעוניות על ראשיהן, מובילות את הפרות או סוחבות סלים של עלים ירוקים בשבילן או יושבות ומדברות בשפתם מנאלית ומצחקקות. נביחות של כלבים משוטטים, גברים מקומיים עם כובעים צבעונים יושבים בפתחי חנויות מעשנים ומשחקים, אופנועי אנפילד מתניעים בתרועה גדולה, גגות שעשויים מפרוסות של ציפחה שחורה ובתי עץ צבעוניים וישנים.
אני בדרך להינדרו, על הבוקר ללה הנכד הגדול שלה חיכה לי בגסטהאוס, מאוד התרגשתי לראות אותו, הלכנו להינדרו, הינדרו מתקרבת ל-100 שנים, אין אף זקנה במנאלי יותר מבוגרת ממנה.
את הינדרו ביקרתי תמיד כשהייתי פה ושלחתי לה דברים עם כל אחד שנסע למנאלי, אפילו משמוליק פרימט השכן של ההורים, סתם לפינוק, הינדרו ממשפחה אמידה ומכובדת מאוד במנאלי. בשנת 2004 לקחתי אותה לעיר לעקירה של 2 שיניים, היא מעולם לא ביקרה אצל רופא שיניים ומעולם לא יצאה ממנאלי והיא טבעונית מלידה, בשנת 2006 הגעתי שבוע לאחר שאלפא בעלה נפטר ונשרף בנהר במנאלי וכאשר היא ראתה אותי היא פרצה בבכי גדול, מאז ועד היום הינדרו הורידה את רוב תכשיטיה כיאה לאלמנה מנאלית.
הינדרו לא מדברת אנגלית וגם לא הינדית רק מנאלית אנחנו תמיד נעזרות במישהו כדי לשוחח והרוב מדברות עם הידיים.
חיכינו לה בחצר והיא עלתה במדרגות, כפופה כולה, בקושי הולכת אבל צלולה כמו מי שלג של ההימלאיה, אני חיכיתי למפגש הזה כל כך הרבה שנים שכמובן פרצתי בבכי כמה פעמים ולא יכולתי להפסיק לחבק ולנשק אותה. היא ביקשה ממני להתיישב ושוחחנו, אחרי שעה אמרה לי שדי, אין לה כוח יותר, כואבות לה הברכיים והיא רוצה כבר ללכת מהעולם הזה, הבנתי אותה ושמחתי שעוד הספקתי לראות אותה.
הילדים מאוד נרתעו ממנה, סבתא רותי ומזל זה הכי זקן שהן מכירות, לצערי מעולם לא פגשו את צילה ולידיה וגם לא את פרידה ושושנה של לוקץ’, אסא קבע שהיא זקנה מגעילה אבל זה אסא והוא תמיד מגיב בחריפות, בינתיים הם שיחקו עם העגלה החומה הקטנה שלה, מי שעוד לא יודע במנאלי ובעוד מקומות בהודו מגדלים פרה אחת או שתיים לחלב, מייבשים לה כל הקיץ עשב לחורף כשהכל מושלג, יש לה חדר למטה בבית, המשפחה חיה מעל…כבוד!
הילדים שאלו לשמה ונענו בפרצי צחוק שאין לה שם, הילדים לא הבינו למה, בכלל הילדים לא מפסיקים ללטף כל פרה וכל עגלה שהם נתקלים בה…זה מה שקורה שרפת נורדיה נגדעת מאיתנו לקיבוץ המעפיל בלי שום סנטימנטים.
הינדרו עוד נחזור אליך כל יום.
שבוע במנאלי המון נוסטלגיה, אוכלים ארוחת שישי במסעדה של ראג’ גסט האוס החדשה, הגסט האוס שבו הכרנו, מראים לילדים את החדרים שלנו, הגסט האוס כיום משמש כמגורים לשלושת נכדיהם ומשפחותיהם של הינדרו ואלפא, לידנו צמוד בית חב”ד מפוצץ בישראלים.
לוקץ’ נוסע לעשות טיפול לרכב במוסך מורשה עם ראג’י בבונטאר.
אני יורדת עם הילדים לדונגרי, כפר קטן בפרוורי מנאלי, לתוך יער מוגן של ארזי ענק וסלעי ענק, הילדים מטפסים על ארז שהתמוטט באורך עשרות מטרים, מבקרים במקדש של האלה קאלי שמקריבים שם קורבנות בלילות ולפני 60 שנה מספרים שהקריבו שם קורבנות אדם. אסא רץ בין העצים, נשים אוחזות בארנבות אנגורה ענקיות לבנות וכבש מושלם לבן, 20 רופי כל צילום, הילדים מתלהבים הם מתגעגעים לארנבות שלהם בבית, ממשיכים למסעדה האיטלקית שקיימת פה כבר 30 שנה, מסעדה של איטלקים שזכורה לי מאוד, עם מחירים כמו בארץ, אוכלים לזניה, פנה פסטו וברוסקטות בטעם של מסעדה בתל אביב, שותים מיץ תפוחים טבעי, מתנדנדים בערסל מוקפים בגינה מלאה בפרחים ופרפרים.
בערב מוזמנים לראג’י הביתה לארוחה.
ראג’י בנה בית קטן במעלה הכפר, שני חדרים, אין טיח, אין חצר, כל כך פשוט והם כל כך מאושרים שזה פשוט מעורר קנאה. על הקיר שלושה מדפים ועליהם מונחים הבגדים של כל המשפחה וערימת מזרונים ושמיכות צבעוניות, בחדר השני יש שלושה מזרונים מסביב לקירות ובקיר הרביעי מטבח צנוע בלי ארונות וטלוויזיה ישנה.
אוכלים דאל משעועית, אורז וצ’פאטי שאנו עושה יחד עם הבנות, וצ’יפס שראג’י טיגן במיוחד בשבילם עם קטשופ, הילדים מתפעלים כשהם אוכלים עם הידיים ומהרעשים, כולנו על הרצפה מצחקקים מספרים סיפורים מראים לילדים סנאפצ’ט, אוכלים עוגות שוקולד וקינמון שהבאנו מהמאפייה וקולה מהמכולת, היה מושלם.
יום טיול לואשישט הכפר ממולנו, הליכה למפלים וספא הדגים בהחלט היה כיפי ומצחיק, בהתחלה זה מאוד מדגדג ברגלים ממש קשה להשאיר אותם, ואחר כך מתרגלים והדגים מנקים לך את הרגלים. אמורים לפחות…
חוזרים מואשישט, אף פעם לא התחברנו אליה, ממש חמוד אבל אולד מנאלי זה הבית, למרות עשרות הילדים אחרי צבא שיש בה ,כמו שאנחנו היינו אז.
בדרך למטה מאולד מנאלי נעצר אופנוע וצועק לי: מי את? אני מכיר אותך…
גם לי הוא היה נראה מוכר
איציק, איציק הגדול של פריקסול ושל המסעדה במנאלי.
הכרנו בשנת 2004 אותו ואת אשתו סיוון, הייתה להם קופה קטנה בשם מיקה, עשינו עליה בייבי סיטר בחוף פאלולים בגואה והיא נשכה אותי, היה מאוד כיף לפגוש אותו, קבענו שנפגש בגואה בפברואר.
בדרך לגסט אוס באבא לוחש לאסא ” ילד רוצה נחש?” בעברית כמובן, אסא חלום חייו עומד להתגשם, הוא צופה בנחש קוברה אומלל שבתוך סלסלה, נוגע בו באומץ לא נתפס ואפילו מעטר איתו את ראשו, יהיו עוד נחשים כאלה בהמשך…
כמובן שלא יכולנו לפספס את היריד “לונה פארק” בניו מנאלי בסיבוב. אסא לא הפסיק לנג’ס, רוב הזמן היה בטרמפולינה בועט בכדור יחד עם עוד ילדים שקוראים ללוקץ’ uncle (דוד).
(דוד) למה הילדה הזאת כזאת חזקה? חשבנו שככה הוא יתעייף, אבל גם אחרי שעה הוא סירב לרדת מהטרמפולינה, בינתיים קפאנו למראות ספינת הפיראט הרעועה שמופעלת ידנית ומגיעה לגבהים ובתוכה עשרות ילדים לא חגורים, זה מילא, כולם עומדים והמפעיל עומד על הברזלים וכולם צוחקים, פחד אלוהים. עוד הסתובבנו בקרוסלת חיות שהמפעיל דחף ביד וירינו עם רובה אויר אמיתי על בלונים, בקיצר לונה פארק מהסרטים…בוליווד.
לילה אחרון במנאלי הגיעו 2 בנות ישראליות צעירות חמודות ויפות ואיתן המולת גברברים צעירים שהיו ערים מתחת לחלונינו עד 4 בבוקר. לא אמרנו כלום, כי זה הזמן שלהם, אנחנו היינו פי אלף יותר מופרעים, אז קמנו, הכל בטוב בבוקר ונסענו ללילה אחרון להתפנק בנאגר, כפר כ 20 ק”מ ממנאלי לבלות לילה לפני העליה ללאדאק.
עלינו על הגשר לואשישט, אך פנינו ימינה, עברנו מול מלון האימפריאל, ששם לפני 20 שנה התקיימו מסיבות קשוחות, העלה בנו זכרונות מתוקים והזויים, בדרך קנינו תפוחים ונעלי צמר סרוגות כדי שלא יהיה לנו קר.
ישנו בזאיר קוטג’ בהמלצה של חברה, וילה מלאה בחפצי אמנות עם עליית גג לילדים, מיטה עם מצעים לבנים נקיים ונעימים – כמו לישון על ענן, היינו צריכים את זה כי יש לפנינו יומיים קשים עם הנופים היותר יפים שיש בעולם ממש קשה להירדם, מתרגשים…
“כל הנקודות כבר מתחברות לקו, משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו…”
עשית לי את השבת …………נהדרת בדרכך המיוחדת
רוני את מרגשת אותי בתגובותיך
וואן איזה כיף ואיזה מרגש! אין מילים.. רק מקנאים בכם על האומץ?
תמשיכו להינות ושמרו על עצמכם.
תודה רבה נעמה המון נשיקות
אהבתי פלוס…ממש מעורר השראה
תודה רבה איתי ושבת שלום לך ולאור המהממת
געגועי למנלי והינדרו שחיפשתי אותה יום שלם עם המתנות שלך. מדהים שהיא עוד חיה. אני עוד אגיע
שמוליק זוכר אולי מה קניתי לה?ובאיזה שנה זה היה?
מה לומר שלא נאמר ויאמר. אנחנו מאושרים לצפות לקרוא ולנסות להרגיש ולחוש את החוויות המשותפות שלכם. אתם נראים יותר מדי טוב. שפו ! מחזיקים לכם אצבעות ומתגעגעים נואשות.
אבא שלי היקר איך שאתה חסר לי כאן תמיד שאני בהודו כל דבר מזכיר לי אותך ואיך תאהב את זה ואיך תקנה את זה וגם הילדים מתים מגעגועים אנא הצטרף אלינו נפנק אותך המון
אורנה יקרה, נשמע כיף גדול…פגישות מרגשות ותמונות לפרצוף. תמשיכו להנות, נסיעה טובה ללאדאק. נשיקות
אוטוטו בדרמסאללה איפה כדי לעשות יוגה שאני פעם אחת יהנה מזה?
מרתק אחותי
צלילת בלוג!!!
מחכה לבא בתור…
חיבוק גדול
אורנה,
את כותבת מדהים, התמונות מושלמות.
עושה חשק.
תהנו אהובים
?מה להביא לך
אורנוש
מרגש בטירוףףףף
לקרוא את הסלוג זה הכי קרוב להודו שיכול להיות מלבד לחזור לשם בעצמי…
תמשיכו להנות♡♡♡♡
אוהבת אותך אחות שלי
איזה יופי מדהים כל הכבוד מעריצים ומקנים רפי ורקפת
רפולי שבת שלום ונשיקות לך ולרקפת
ואווווווווווו, כל כך מרגש ומרתק. בכיתי מהתרגשות וגמעתי כל מילה. את כותבת מקסים והתמונות נפלאות. תמשיכי. מחכה בכליון….
תודה תמי שבת שלום מפארווטי
אין עליכם
כיף לקרוא ולחוות יחד עם התמונות המשגעות
הילדים נראים נהדר ואתם נראים מאושרים וזה משמח אותנו מאוד
נשיקות רבות
אחי מתכננים מולדיבים באמצע דצמבר אתה בא?
מעניין , מרגש מחכים לפוסט הבאה
שיתפתי את הילדים שלי
הם מוקסמים מהרעיון
וואו אורני, כבר לא מופתעת מהכתיבה היפה. גומעת את המילים במהירות כאילו אין מחר..התמונות מזכירות לי את הודו בכלל ומנאלי בפרט. והן כל כך יפות …עושה לי חשק לקנות כרטיס לגואה בפברואר וגם לפגוש אתכם שם. שולחת לכם את אהבתי. מחכה כבר לבלוג הבא כמו ספר טוב שלא בא שיגמר….
בזכותך קלטתי שזה שלא עניתי אולי חושבים שלא ראיתי…פשוט האינטרנט פה עושה טובה שהוא עובד
נשיקות אחות ושבת שלום