myindia - יומן מסע משפחת לוקץ'
הודו חלק מליבנו כבר משנת 1998 כאשר נחתנו שם בפעם הראשונה, שם הכרנו על מרפסת במנאלי ולשם חזרנו שוב ושוב, מי שמתאהב בה תמיד יתגעגע אליה.
עכשיו עם 3 ילדים שכל הזמן שומעים עליה סיפורים וחלום גדול להתנתק מהשיגרה ולנסוע למסע ארוך שהולך וקורם גידים חלומות ויצר הרפתקאות. זה התחיל
מטיול אפור של חורף בים עם חברה הכי טובה, להחלטה שעכשיו או לעולם לא…קצת דרמטי אבל מרגיש הכי נכון , יוצאים לדרך, מלאים בהתרגשות, חששות ורעב גדול לחופש …
“.דרך רחוקה ובסופה אתה ניצב, אבוא אליך חרש כרוח ערב, נלך איתה עד תום יחדיו”
Ornit2018-07-16T16:01:48+00:00
הודו גדולה… לא נגמרת לי
Ornit2018-07-05T04:39:55+00:00"תהיה מי שתהיה ותעשה מה שתעשה, כשאתה באמת רוצה משהו, זה מפני שהמשאלה הזאת מקורה בנשמתו של היקום, זאת היא השליחות שלך על פני האדמה." אנחנו באסאם, השער של שבע האחיות, שנייה לפני שנגמרת לנו הויזה להודו, חלפה לה שנה ולצערנו צריכים לחדש אותה בניכר, אנחנו מקבלים תיאבון ורצון עז לטעום משבע האחיות ומסתפקים בקצת מכל אחת ונשארים עם טעם בפה של עוד וסקרנות אין סופית, ואנחנו בדרכנו לנאגאלנד אל הלא נודע ... נאגאלנד היא מדינה קטנה בפינה הכי מזרחית של הודו וגובלת עם בורמה, רוב תושביה מורכבים מ-16 שבטים, שהיו עסוקים מאות בשנים להילחם בפולשים מבחוץ ובאחד בשני, כולם מלוכסנים ,לכל שבט שפה ייחודית משלו, בגדים מסורתיים וארכיטקטורה משלו, בעבר מרבית השבטים היו ציידי גולגלות, וכיום הם נראים כאנשים יחסית מודרניים ש"עברו 1000 שנות התפתחות בתקופת חיים אחת", בעבר הם האמינו בכוחות הטבע, וכיום כמעט כולם נוצרים מאמינים בישו בעקבות הבריטים והאמריקאים שפלשו למקום. ניתן לראות שרידים של גולגלות של חיות בכניסה לבתים, שערי עץ מגולפים עם גולגלות וחזיתות בתים בולטים כחרטומי אוניה, רב הכפרים בנויים בראש רכס הר מבוצר ומנהלים חיי קהילה הדוקים ומרתקים, כמו כן תושבי נאגה אוכלי הכול, אבל ממש הכול, על זה אפרט בהמשך... אנחנו יוצאים מקאזיראנגה ומאסאם והדרך משתנה די מהר, לאורך הכביש שווקים של יום ראשון, שוק ענק למכירת חזירים, שוק פרות, שוק בגדים... האנשים גם כן משתנים עם הנוף ומתלכסנים לאט לאט יותר ויותר, נכנסים לתוך יער עבות ממש ג'ונגל, ה"כביש" זוועות, אין כביש למעשה [...]
הספירה לאחור…לא לאירופה
Ornit2017-06-26T17:38:13+00:00עוד 10 ימים טסים כאילו זה לא קורה יש כל כך הרבה דברים לעשות ,מתח, לחץ , לא מצליחים לקלוט שעוד שנייה עוזבים פה הכל לשנה שלמה את הבית היפה והיקר שלנו, את החצר האהובה אבא אימא (יש מישהו שקורא להם סבא סבתא), מושב, חברים
אוטוטו…זהירות בלוג מדבק
Ornit2017-07-09T02:01:40+00:00נשאר עוד חודש וקצת ..עוד לא קולטים ממש ,אין יותר מידי זמן לקלוט מכל הבלת”מים שנופלים עלינו ערב יום הזיכרון נסענו כל המשפחה להתחסן במרפאת המטיילים של מכבי הילדים קיבלו 2 חיסונים כל אחד , אסא היה הגיבור הראשי ואיך שהוא נכנס ביקש להיות ראשון במין בטחון שאין לו מושג מה זה בכלל, בדקירה הראשונה הוא כל כך היה מופתע שהוא פרץ בבכי וחזר להיות התינוק של אמא,
בלוג ראשון-רגע לפני
hillams2017-06-26T05:02:06+00:00נוסעים ב-3.7.2017 , עוד חודשיים ו-10 ימים מהיום שהחלטנו אנחנו כבר עם חצי ראש שם, מדלגים בין השעות והימים והחיים כאן, למראות, לגעגועים ולצפייה לשם, בינתיים יש המון סידורים והרבה פחות חשק לבצע אותם.
