בחזרה למנאלי
בחזרה למנאלי
“יש יותר בחיים מלהאיץ את ההתקדמות שלהם” מהטמה גנדי
חוזרים למנאלי לאחר שלושה שבועות במדבר הצחיח והגבוה לאדק, אחרי יומיים לא פשוטים מגיעים לגסט האוס ה”DRAGON” באולד מנאלי, אחד הגסט האוסים הכי ותיקים במנאלי שקיים משנת 1987, בעברו היה נישא ורם מעל כולם ועתה רק מהקומה העליונה יש נוף, אך הוא נשאר שונה מכולם ואפשר לראות את תהילת העבר בעיצוב הכפרי שלו, מחופה עץ, מרווח, עליית גג ורום-סרוויס כל הלילה, החדרים יקרים משמעותית משאר הגסט האוסים באיזור, העברנו שם לילה ראשון לצד משפחה עם שתי בנות מתוקות ושיחת מבוגרים קולחת לתוך הלילה. בבוקר מתעוררים ומחפשים גסט האוס באולד מנאלי למעלה, רוצים לגור ממש בתוך הכפר קרובים להינדרו ולבתים כפריים עתיקים, לשבילים צרים, לפרות ולשקט.
הגענו לגסט האוס COLD COTTAGE CORNER שהוא יותר כמו הום סטיי, שכרנו חדר בקומה שנייה, איתנו בקומה התאחסן יורי, אמריקאי ממוצא רוסי-יהודי שמאמין בישו, חדר לידינו הבן של משפחת הגסט האוס, ומתחתינו כל המשפחה.
הגסט האוס היה נקי ומושקע, בחזית שלו מדשאה מיוחדת שעמידה בפני שלג, ערוגות תחומות בבקבוקי זכוכית הפוכים, שיחי פרחים צבעונים, הכל מתוקתק וצבוע, מטבח קטן בחצר ששם מתכנסת המשפחה לצפות בטלויזיה ולאכול על הרצפה, החדר שלנו היה פשוט, עם נוף משגע של הצד השני של העמק, וחדרון קטן לילדים שהם קראו לו “הצינוק”, מקלחת עם מים חמים, והרבה שקט.
על כל הדלתות כתוב להוריד נעליים ועל כל הריצפה פרוס שטיח ירוק מקיר לקיר, האמא של הגסט האוס קצת נודניקית עם הקטע של הנעליים ובכלל שומרת על הבית מאוד, רק שאיתנו מתגורר אדם קטן עם תלתלי זהב שבועט בכדור ומשתולל והגן הבהאי הזה היה קצת קשה לו, בסופו של דבר היא השתגעה ממנו ולא הפסיקה לנסות לחבק ולנשק אותו כשהוא ברקע צורח NO NO …
לא היה קל להתחבר למשפחה הזאת, אבל בסוף כרגיל נקשרנו מאוד עוד אחזור ואספר עליהם.
קמים בבוקר החדר מלא בזבובים לא הקפדנו לסגור את הדלת בערב דבר שלא יחזור על עצמו כי מעכשיו אנחנו מסתובבים עם בקבוק “זבנג” של ליטר בתיק.
המקום מלא בחרקים, גדולים, קטנים, חלקם עם יותר מידי רגלים, אחרים עושים רעשים וניתחים על הקירות, הילדים צורחים מכל חרק, אנחנו משתדלים לא להרוג סתם, חיפושיות בכל גודל אני מוציאה עם היד אבל עודף מחושים ורגליים לא בא בחשבון, גם לי יש גבול.
אוספים את ראג’י ומשפחתו לארוחה חגיגית לכבוד היום נישואין ה – 19 שלנו, התאריך המקורי היה בלה, אבל הוקדש יום שלם לדלאי לאמה ונדחה למאוחר יותר.
אצל ראג’י בבית, חבר אמריקאי מבוגר שלו וכל מיני ילדים מהשכונה, מחכים להם ארוכות שיתרחצו ויתגנדרו, סאקשי הבת של ראג’י התלבשה חגיגי בשמלתה היפה ביותר בכחול פטרול עם עיטורי כסף ובד פליסה קורנת מיופי ואושר ודילגה אלינו לרכב, נסענו לדונגרי למסעדה האיטלקית, ישבנו בצל הסככה מוקפים בפרחים בחצר בית עתיק ומטופח, הילדים שיחקו בערסל עד שהערסל נקרע והם התגלגלו לריצפה. הזמנו מנות לכולם של פיצה, פסטה, לזניה, ואפילו קינחנו בטרמיסו מעולה וגלידת קרמבו, הכל היה טעים והחברה היתה נפלאה.חזרנו מהארוחה קניתי שקית של שלגוני מנגו והצטרפנו תמרה אלונה ואני למעגל הנשים שסבב את הינדרו בחצר הבית העתיק, כל נשות המשפחה ישבו ופיצחו גרעיני משמש, מסתבר שיש בו עוד חוץ מגוגו, מהתוכן הן נוסקות שמן, הוא גם טעים לאכול סתם ככה כמו שקד זעיר ועסיסי.
חילקתי שלגונים לכולם הינדרו צחקה היא לא ידעה מה לעשות עם השלגון, לא ידעתי שהיא מעולם לא אכלה ארטיק נתנה כמה ליקוקים והחזירה לי, השיחה היתה במנאלית ומידי פעם באנגלית שבורה, תנועות ידיים ובעיקר צחוקים רמים של מבוכה או של אחוות נשים עומלות.
יום שישי קמנו בבוקר, כבר חודש שהבטחנו לאסא לאכול בשר… ירדנו לניו מנאלי, במדרחוב פגשנו את שאבו, החבר הסיקי שפגשנו בלאדק, הוא הוביל אותנו למסעדה שלו, “שיר פאנג’אב”, מסעדה מסורתית של סיקים בעיצוב מסורתי ואפלולית במקצת, התיישבנו והזמנו עוף אפגני, פניר טיקה, עוף טיקה חריף,ציפס, נאן, וביצה בקרי.
המאכל האהוב עלי כאן זה פאניר טיקה…זו מנה מעולה של שיפוד של פאניר שזו גבינה הודית, גבינה פשוטה קשה אבל רכה יותר מפטה והיא מזכירה טופו במרקם,יחד עם פלפל ירוק עגבניה ובצל ברוטב טיקה כתום ובטנדורי, זה מגיע עם סלט ורוטב מנטה חריף.
הכל היה מעולה, והילדים נהנו למצוץ את העצמות, אני בעיקר אהבתי את רוטב הנענע החריף... עשינו את זה אכלנו עוף! מהיום ועד שנעזוב את מנאלי בעשרה ימים הקרובים נשוב ונפקוד את המסעדה הזאת ועוד רבות ממנה ונאכל יום יום עוף, אולי מחסך או אולי בשל נסיון לצבירת מצבורים לימים צמחוניים שבדרך. קנינו מיץ פירות בדרך וקינוחים בג’רמן בייקרי של עוגת שוקולד כהה ועוגיית קינמון שבלולית ועלינו לראג’י הביתה, הדלקנו נרות לכבוד השבת, ישבנו כולם בחדר בו ניצבה מיטת זוגית שראג’י קנה באותו יום ואין לי מושג איך העלו אותה במעלה ההר.
ישבנו צחקנו ונהנו מהחברה.
אימצנו לנו עוד מנהג בכל יום לחצות את היער כשאנחנו יורדים לניו מנאלי, אנחנו מעדיפים לא להזיז את הג’יפ כי לתמרן איתו באולד מנאלי ועד החניה זה יציאת מצרים, גם כי הדרך בנויה לרכב אחד אבל נוסעים בה לשני הכיוונים ובנוסף לזה החנויות צמודות לכביש, וביניהם יש תעלת ניקוז עמוקה ועוברים ושבים הולכים על אותה דרך, וציינתי גם שהיא בערך בשיפוע של 85 מעלות אם לא 90 מעלות??? . אז השארנו את הג’יפ בחניה היחידה באולד מנאלי למעלה, ירדנו רגלית בגשר ונכנסו ליער – שמורת טבע, היינו מטיילים בו להנאתנו נכנסים באולד מנאלי ויוצאים בעיר למטה בניו מנאלי. ההליכה ביער לוקחת כחצי שעה עד שעה ובה אנחנו מוקפים בעצי ארז תמירים סלעי ענק עם ירוקת, רעש של צרצרים וחרקים, שרכים, והשוס… להקת קופים קצת מבהילה וגם מרגשת, מידי פעם זקן מנמנם על אבן, והילדים שואלים ..אמא הוא מת? ונשים מקומיות שיצאו למרעה עם הכבש שלהן ויושבות ומרכלות באחו.
אנחנו מבקרים הרבה בניו מנאלי פשוט אוהבים את העיר הזאת, אוהבים מאוד את מאנו מרקט, השוק המקומי הקטן על כל סמטאותיו, את הגמד הסיקי מוכר הנעליים, את דוכן הנקניקיות הסגולות שאלוהים יודע מאיזה חיה, שהחליף את הuncle של הצ’יקן טיקה שהלך לעולמו שהיינו אוכלים אצלו חצי עוף אדום וחריף, מוקפים בקירות מטונפים כמו מוסך, את חנות כלי הכתיבה של הסיקי ששם אנחנו מרבים לקנות צבעי מים, בלוקי ציור, מדבקות, טיקות וכדור רגל לאסא, דוכני הגלידת תות, החנויות הטיבטיות המסקרנות, חנויות הזהב של המקומיים ודוכני הפירות והירקות.
גם באולד מנאלי לא הפסקנו לטייל בכל השבילים הקטנים המרוצפים בקקי של הפרות, דרך כל בתי עץ והאבן העתיקים, רחבת הפרלמנט שבה הנשים מתאספות כל ערב מצחקקות ומרכלות, מלטפים כל פרה בחצר, מברכים את כולם בנמסטה, מגלים כל יום שביל חדש וחצר חדשה ואחרינו רצים ילדים קטנים וצועקים asha asha (אסא בהודית זה תקווה).
אסא נהיה חביב כאן בעיני הילדים והילדות. בטיול אחד באולד הגענו לגשר למטה לצד הימני ללונה פארק של תיירים הודים ובילינו שם חצי יום מצחיק ומבדר, הילדים ישבו בחצאי ביצים עם משקפות וראו סרט 180 מעלות ולא הפסיקו להתעוות ולצרוח, עלו על גלגל אוגרים שקוף מתנפח על האגם וניסו לטפס בתוכו ולהניעו קדימה, והדובדבן היה בית הרוחות, כמו רכבת שדים בלי רכבת ובסגנון הודי, הילדים יצאו בצרחות אחוזי אימה.
עלינו לנהר במעלה אולד מנאלי למקום בו לוקץ’ ואני עשינו פיקניק ראשון שלנו ב-98, ושם בפיקודו של לוקץ’ קילפו ענפים, ובנו חץ וקשת וחבל מקליפות ארוך וחזק וירדו מההר אוחזים בו בגאווה אמיתית.
קמים בבוקר מברכים את הינדרו לבוקר טוב ותמיד יושבים עימה קצת וצופים ברחוב, יורדים בהליכה בדרך פוגשים בישראלי משוחרר שגם לו קוראים אסא שהיה מופתע שלאסא קוראים ככה, ואסא כעס שהוא גנב לו את השם.הולכים למאנו סלון בגשר, לוקץ’ מסדר את הזקן והילדים עושים לולו בשיער, צמה מחוטים. אסא רוצה ראסטות בכל הראש ואני מתחילה להפנים שמתי שהוא נצטרך לגזור לו את התלתלים היפים שלו, כי השיער מגיע לו עד התחת, וכולם חושבים פה שהוא בת, ולסרק אותו זה לא פשוט בכלל, אסא החליט שהוא רוצה לשנות את השם שלו לאריה ומבקש מאיתנו כמה ימים לקרוא לו ככה,עד ששוכח מזה.
מגיע יום חג הודי של האחים והאחיות, זה יום כזה שכל האחים קונים צמידים אחד לשני, ירדנו למרקט וקנינו צמידים אחד לשני ולסוראג’ וסאקשי, והצענו להם לבוא איתנו ליום כיף. סאקשי נסעה לקולו עם אנו אשתו של ראג’י אבל סוראג’ הצטרף בשמחה, נוסעים לואשיאט, מתחלקים לבנים ובנות ונכנסים למעיינות המים הקדושים, אני לא מעיזה להיכנס למים, מלוכלך בעיניי, יושבת מהצד וצופה, מנסה לשדל את אלונה ותמרה להיכנס, המים רותחים, יושבות שם קרוב לשעה ומנהלות שיחות עם הידיים והעיניים באינטימיות עם הנשים שם, אמא הודית עגולה ושתי בנותיה, ואישה מצחיקה שמבקרת את התיירת המלוכסנת שלוקחת את כל העניין מאוד ברצינות ובקדושה, מתנקה בעיניים עצומות וביראת כבוד וטקסיות, אני בעיקר מתבוננת בה רזה גבוה ויפיפיה עד אשר היא מתחילה להסתבן במגבת קשה במשך דקות ארוכות עד שגופה מאדים, ומעליה ההודית נפעמת מגלגלת אלי עיניים בתמהון ותדהמה.
בצד הגברים יש קפיצות ראש, אסא וסוראג’ מתחברים, משחקים ונהנים, לוקץ’ אפילו מצלם, אני לא העזתי, היה כתוב שאסור וגם בצד של הבנות כולן בעירום. הולכים למפל בואשישט למטה ומטפסים עוד 40 דקות במעלה ההר בדרך תלולה מאוד מחליקה ובוצית, לכיוון המפל העליון הנסתר, הטיפוס היה קשה מאוד לנו ולילדים, סוראג’ עלה את זה כאיילה צעירה מתעכב כל כמה זמן ומחכה לנו. מגיעים, קריר למעלה והמפל משפריץ טיפות מים קפואות, נשרים ענקיים חגים מעלינו, מרגישים כאילו טיפסנו את האוורסט שרק האמיצים מרהיבים להגיע לצמרתו ומתמלאים בשמחה.
בדרך למטה פוגשים באבא הודי שיושב על חתיכת בד ומוכר תכשיטים שהוא קושר ומגלף, רוכשים לאלונה ותמרה מאלות קשירה של קריסטל ולברדורייט ומשיכים לכיוון מנאלי לאכול במסעדת הצ’ופסטיקס האסייתית הותיקה, ומסיימים את היום המופלא הזה .
היום קמנו ליום של בהייה במרפסת, יש ימים כאלה והם מבורכים ובדרך כלל מהנים ביותר, העברנו את כל היום עד אחרי הצהרים במרפסת, קוראים, משחקים, ומציירים. בוהים בנוף הירוק המהפנט, תחילה בבוקר ההר מכוסה בעננים ולאט לאט מתבהרים השמיים ומצוקי ההר הירוק מתגלים בשלל מפליו, מתבוננים בציפורים שמתעופפות סביב הגינה, אלו עם הזנב הכתום, והקטנות הצהובות המפוספסות, ובפרפרים הכתומים שחגים סביב השיח הגבוה הסגול.
הילדים משחקים עם שתי התרנגולות החומות השמנמנות של בעלת הגסט האוס, ששומרת עליהן בכלוב קטן וחשוך, ומוציאה אותן לטייל פעמים ביום או עם החתולה שלה שקשורה לעץ, בעלת הגסט האוס מנהלת איתה שיחות ממש מדברת איתה ביללות.
לאף אחד במנאלי אין תרנגולות, וחתול אין פה אחד אפילו, לכולם יש פרה, לבעלת הגסט האוס שלנו אין פרה, בעלה המקסים הוא שוטר בפנסיה והיא לא יכלה לגדל פרה בשל העדרותיו התקופות.
הסיפור של המשפחה נחשף לאט לאט, וגם אישיותה הקשוחה של האמא לאט לאט נמסה, התחברנו עם הבת, אישה נשואה ללא ילדים שמשום מה גרה אצל האמא, דבר שממש לא מקובל בהודו ואת בעלה מעולם לא ראינו, היא סיפרה שאמה גדלה עם אמא חורגת שהתעללה בה ולכן היא קשוחה, אבל הסיפור היותר קשה היה שבכניסה לחדר שלנו היתה תמונה של ילדה יפיפיה ומסביבה שרשרת פרחים מפלסטיק, העניין היה נראה לי חשוד מלכתחילה, הבת סיפרה לנו שזו אחותה שלפני חמש שנים, בגיל 14, מתה מכשל בלב, הסיפור ארוך מורכב וקורע לב ובני הבית מספרים אותו כל אחד בדרכו שלו ופורקים עול כבד.
קמים בבוקר יורדים לכיוון המון דאנס ומציצים לחנות קסמים קטנה, שתי הודים מכלכתה עם לשון חלקלקה, האחד יושב בכיסא ורגליו רזות ממש כמו של גפרורים, השני מראה לנו קסם ועוד קסם בדיבורו הנדבק ומבטו הערמומי, מילים מתגלגלות כמו מילות זימה, הוא מדגים לנו איך עושים קסמים ואומר אואואואוא ד-ר-א-מ-ה, היה בעיקר מצחיק אלונה הצטיידה בחבל שהופך למקל, ותמרה בקופסא עם קוביות שמשנות את צבעם… תוך כמה שעות שני הקסמים האלו ישבקו חיים, אבל ה ד-ר-א-מ-ה תישאר. אחרי צהרים עולים עם המחשב לראג’י לראות סרט, ספר הג’ונגל, ראג’י מתלהב כמו ילד, באמצע הסרט מציץ עכבר מהסיר במטבח, אנחנו קופאים ומחליפים מבטים, ראג’י לא מסיר את העיניים מהסרט ואז אומר: יש לנו שתיים כאלה אנחנו אוהבים אותם.
קמים בבוקר ונוסעים לנאגאר המנומנמת, נאגאר היא העיר בירה הישנה של עמק קולו, הנסיעה מהנה, בדרך קונים ארגז תפוחים, נאגאר שקטה וכמעט ריקה מתיירים, מבקרים במבצר הנטוש והתצפית הנפלאה שלו. ומבקרים בביתו של הצייר הרוסי ניקולאי רוריך שחי כאן 20 שנה בראשית המאה שעברה, הגיע כחוקר תרבות ונשאר כצייר, הבית מקסים עם גינה מרהיבה והרכב הישן שלו, דרך החלונות ניתן לראות את הריהוט הכבד בבית האירופאי כל כך והמעודן ואת שלל הציורים שצייר כאן את נוף ההימאליה… מרתק!.
\
קמים ביום שישי היישר למרקט, חצי יום קונים מצרכים לארוחה שאנחנו מתכננים לבשל אצל ראג’י, ממלאים את ידנו בירקות, גבינה, חמאה ,פיסטוקים, חלב, שמן זית, תבלינים וכו…
עולים לבית של ראג’י, אין תנור אז מלא מנות יורדות מהתפריט, יש לו בבית מעט מאוד סכו”ם כי הם אוכלים בידיים, סירים יש בשפע, מים זורמים אין, הם ממלאים ג’ריקנים מהבאר בחוץ, אין קרש חיתוך, פומפיה, אין חשמל כמעט ובטח שאין שרותים.
5 שעות על הרצפה חותכים הכל עם לדרמן, אין כיור ובטח לא מקרר.
מטורף!!!
מכינים פירה עם בצל מטוגן וחמאה, קציצות זוקיני ברוטב שמנת ונענע מזוקיני באורך חצי מטר מלא בנוזלים, סלט עגבניות עם כוסברה ושום, סלט חצילים, כרובית מטוגנת ברוטב טחינה, סלט חסה ופטריות עם גבינת פאניר מטוגנת, ופנה פסטו עם שמנת, לקח לי שעתיים למצוא בזיליקום, השתמשתי בפיסטוקים במקום צנוברים וזה נטחן אצל השכנה שיש לה בלנדר או משהו דומה.
הדלקנו נרות, הגיעו כל השכנים וילדי השכונה לאכול, שתו קולה ומיץ גויאבה ולקינוח הכנו סחלב חם עם פיסטוקים, היה אדיר,טעמים של בית, התענגנו על כל ביס, ממש שבט אחים גם יחד.
היה כלים של שעתיים, שהם לא נתנו לנו לשטוף, והעכבר לא נראה תודה לאל.
לפני שעזבנו את מנאלי עברנו בבית הישראלי של כפר איזון, החלפנו ספרים, קנינו זהב 23 קראט לכבוד יום הולדת ה 40 שלי, זוג עגילים כמו הנשים בהימאצ’ל וגם נזם לאף, נפרדנו מראג’י ומשפחתו ומהינדרו הקשישה.
לוקץ’ הציע להשאר כל החורף במנאלי, הילדים לא רצו לעזוב, רק אני אמרתי שהגיע הזמן להתקפל יש עוד הרבה מה לראות, נפרדנו מכולם והבטחנו לחזור, הינדרו נראתה קצת מודאגת או שהיא בכלל לא הבינה שאנחנו הולכים, והופ אנחנו בדרך לפארוואטי..
“אני זקוק לחופש על מנת לבטא את אישיותי במלואה” מהטמה גנדי
אורנית!
ליאור המליצה לי על הבלוג שלך.. אז הצצתי ו…
מרתק, סוחף ונהדר!
את משהו את!
את והכישרונות הכה רבים שלך.
מקווה להספיק בשבת לעבור על כל הפוסטים.
(והצילומים האמנותיים שלך שבו את לבי. אל תפסיקי לרגע. נהדרת!)
איילת (מכפר הס).
אחותי בעודי קוראת את הבלוג אני מרותקת ,מבינה כמה כיף אתם עושים ומרגישה שאני קוראת ספר מרתק ,מלא , שופע , ציורי …. אולי בסוף הטיול תוכלי לכתוב ספר?? סתם רעיון.
תודה אחותי…מספיק בלוג זה כמו ספר בשבילי
מוזמנים לבוא לבקר
בהודו לטייל רק עם אורנית
יאללה בואי
כרגיל שופע תאורים מרתק וכייף לקרוא. תמשיכו להנות. אתם נראים ממש טוב כולכם. אורנית נראה שירדת במשקל.
רק קצת אבא
הפוסט מתאר בצורה נפלאה את הטיול שלכם ונותן להרגיש טעימה מהמקומות המהממים שטיילתם אתם כנראה משפחה מיוחדת מאד. הלכתי לטייל בעקבות התמונות המדהימות ומאד נהנתי כי אף פעם לא יצא לי לעשות טיול כזה. שתפי עוד בהמשך.תוכלי להוציא גם חוברת מסודרת עם רשמי הטיול ולשתף. תודה לך אורנית את מדהימה.
תודה רבה אני מסמיקה